רצף מחשבות….
שנת 2011,
המחשבים נהיו מעורבים יותר ויותר בעשיה המוזיקלית. מתופף מקרטע אפשר לתקן בעזרת תוכנות, זמר שמזייף כבר לא חייב לחזור לאולפן לטייק נוסף, והדינמיקה של הנגנים מפנה את מקומה למלחמה (מיותרת) על הווליום החזק ביותר,
הרווחים ממכירת דיסקים הולכים וקטנים, ואמנים מוציאים יותר כסף על יחצנות מאשר על שעות אולפן. במקביל, נגישות האולפן הביתי מציפה את השוק בדיסקים שאיכותם ונחיצותם לפעמים מוטלת בספק…
מי הוא אמן ששווה לעקוב אחריו באמת? מי הלהקה שתהיה המשינה/ביטלס /פינק פלויד הבאה ותלוה דור, לאורך כמה עשורים?
נותרה רק זירה אחת בה ניתן לגלות מי באמת בורך באבק של כוכבים, הבמה.
להקות כמו היהודים או המרסדס-בנד, העמידו את חברות התקליטים ועורכי הרדיו על מקומם כאשר הצליחו בהופעות למרות שלא קיבלו פירגון, בזמן שאמנים השורצים בראשי המצעדים מתקשים למלא אולמות.
היתכן ואנחנו בפרקו של עידן חדש?
אבל גם כאן מתגלה בעיה חדשה… הציבור שהיה בעבר משועמם משני ערוצי טלויזיה רווי שידורים חוזרים, מעדיף היום להתכרבל בביתו מול הכבלים, הDVD והמחשב.
דרך המסך מושגים כמו "Live"ו-"Unplugged " מקבלים משמעויות חדשות ככל שאיכות הקלטות השטח משתפרת.
לראות את האמן דרך היוטיוב והפייסבוק, להזמין בVOD הופעה שצולמה בHD, לצפות בה על מסך רחב ,לשמוע בסראונד, לראות אותו ברגעי השיא שלו , מתרגש, מזיע, ועושה את הבלתי אפשרי מול קהל אמיתי וחי בזמן אמת,זה מה שיבדיל בין הגדולים באמת, לכל השאר שנהנים מפיתוחי הטכנולוגיה ומשיווק מסיבי.
אמן שיבור את האתגר הזה, מגדיל את הסיכוי להקים את הקהל מהכורסאות אל האולמות, כשירצו לקחת חלק מהחוויה האמיתית.
שלא תבינו לא נכון –
אני אוהב הקלטות מופקות היטב, ואני משתמש בכל הטריקים והשיטות שיש כדי לשפר ולקדם את המוזיקה שאני עובד עליה, אבל כל פעם בודק את עצמי שוב ומוודא שלא עברתי את הגבול הדק בין שיפור לסירוס המוזיקה.
אך בסופו של דבר,
מה שמרגש אותי הכי הרבה,
זה מוזיקה לייב. זה צילומי תקריב .זה סאונד קרוב כזה ששומעים בו את כל הפרטים ,כאילו הצמדנו את האוזן לפתחה של קונכיה ושמענו אוקיינוס…
גם בארץ המודעות להקלטה וצילום של הופעות הלכה וגברה , אחד מהפרוייקטים הראוים לציון בעיניי(ולאוזניי) הוא הDVD של עברי לידר.
אפשר לאהוב, ואפשר שלא, אבל אי אפשר לערער על איכות הסאונד התאורה והצילום, או האמן:
httpv://www.youtube.com/watch?v=N87nEwXSKQs
לכאורה, הקלטות לייב דורשות משאבים גדולים, קהל, מקום, הפקה ולא מעט כאב ראש.
אבל דווקא הקלטה בלוקיישן מוצלח, יכולה ליצור רגעים אינטימיים מהפנטים, היכולת לראות את האמן ולדמיין אותו איתך בסלון שלך או באולפן שלו מקרבת ומרגשת , ומחזקת את הקשר בינו לבין המאזין
כאן דמיאן רייס בצילום אולפן מיוחד
httpv://www.youtube.com/watch?v=5YDdcls5hNw
וסטינג, בביצוע נדיר באיכותו, שמראה שגם בלי כל הקישוטים והאפקטים, הוא באמת אחד המבצעים הטובים והמדוייקים:
httpv://www.youtube.com/watch?v=037uSAIahho
לצד הקלטת הופעות והקלטה לייב, נולד לו בשנים האחרונות ז'אנר חדש בשם "video-song". מי שנחשב אבי הפורמט הוא jack conte ,שהתפרסם במיוחד בזכות הדואו pomplamoose .
המהות של הוידאוסונג היא- כל מה שאתה שומע אתה רואה, כל מה שאתה רואה אתה שומע ,
במהלך הסרטון אתה נחשף לשיטות ההקלטה, לכלי הנגינה, לסביבת העבודה, וליכולות האמיתיות של האמן,
כל צפיה בוידאו סונג מגלה עוד פרט :מיקרופון לא צפוי, כלי נגינה מסוים, אגלי זיעה, הבעות פנים. אם ישנו תרגום של תרבות הריאליטי בעולם הקליפים,הרי זה הוידאו סונג, רק שכאן זה לא שם נרדף להוזלה ולרדידות. וידאו סונג יכול לעשות רק אמן שבאמת מתמודד ומבצע את השירים שלו, ושמוכן ויכול להחשף.
מאז שגיליתי את עולם "הוידאו-שיר" אני משתדל לעודד אמנים להתנסות בזה , ולאחרונה זכיתי להיות חלק מהביצוע הבא שאני מאוד גאה בו:
כלבי רוח "בוא"
httpvh://www.youtube.com/watch?v=_Dw4JDxbgbc
וכמו שהכלל מחייב בוידאו סונגס:אין ליפסינקינג, אין "כאילו".
הוידאו שאתם רואים זה הטייק שאתם שומעים.
לסיום, אני רוצה לשתף בשיר מקסים, שממחיש את הכוח בהקלטות שטח.
אין לי חלק בהקלטה הזאת ,אולי רק חלק בהתפעלות של כל מי שנתקל בה.
כל אחד יכול להקליט היום בבית, ולא כל אחד יכול לעשות כזה דבר יפה
httpvh://www.youtube.com/watch?v=hlgqFo-4yCs
לי גאון היא באמת סוג של גאון, ופופליקר מוכשר מאוד.שניהם יחד בנוף הצורם של הכרמל השרוף מדגימים מהו ביצוע מושלם.
במצלול אנחנו אוהבים לייב לא פחות משאנחנו אוהבים אולפן, ומקליטים את המוזיקה היכן שהיא נוצרת.
בקרוב נרחיב בנושא הקלטות השטח בפוסט ספציפי וטכני יותר.
בינתיים , שתהיה לכולנו הרבה מוזיקה טובה !
קובי פרחי .